<h1>פסקי רבינו יוסף הלכ' איסור והיתר</h1>
<h2>דף כא:</h2>
מעשה שנפלה חתיכת בשר בדם שיצא מן החתיכות המלוחות, יש לאסור מהא דדם האיברים שפירש אסור. ומצא בספרי גאונים ההוא בר יונה שנפל בדמא דנפיק מיניה אסור. דלעולם לא פליט איסור שבולעו. דהא אמרינן דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין, דהא בעידנא דפלטי עופות בלעי דגים. ואם יכול למולחן להתירן, אמאי אסורין, לימלחינהו פעם שניה. אלא ש"מ שהוא אסור. מעשה היה שנמלחו שתי פרות לייבש. והושמו בגיגית (ובעצים) [ועל עצים]. והיה דלף מים יורד עליו עד שהיה הציר והדם ומי גשמים צף על בשר הפרה התחתונה. ולפי שהיו חתיכות התחתונות מדובקות יחד (ו)לא יכלו המים לירד למטה. ושאלו מה משפטו, והתיר א"מ ה"ר יב"ק דודאי אם לא היו גשמים היו התחתונות המונחות בדם אסורות. דדם האיברים שיצא לחוץ אסור. ונמצאת החתיכה חוזרת ובולעת הדם, ונאסרת. אבל הכא דרבו עליהן מי גשמים בטל הדם בציר היוצא ממנו, דהיתר הוא, ובמי גשמים. ואפילו אם מי גשמים מועטין, ספק דרבנן הוא, דהא דאמרינן [כריתות כ"א ע"ב] דם האיברים אסור מן התורה, הני מילי היכא דלא מלחו. אבל היכא דמלחו איסורא דרבנן היא. דאמר זעירי [מנחות כ"א ע"א] דם שמלחו אינו עובר עליו לפי שאינו ראוי על גבי המזבח. ומאחר [שמה] שצף עליו [ספק מים] ספק דם, (ו)ספיקא דרבנן לקולא.
